דרכנו הרוחנית

“כנולדים מחדש לא מזרע נשחת כי אם מזרע לא ישחת במאמר אלוהים החי והקים לעולם” האיגרת הראשונה לפטרוס, א’, כג’.

דרכנו הרוחנית

 

ארץ הקודש היא מקום “תיאולוגי” במובן שזו הארץ בה אלוהים בחר לשכון בה “ארץ אשר ה’ אלוהיך דרש אותה תמיד, עיני ה’ אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה” דברים, יא’, יב’. לכן זו הארץ של המפגש עם אלוהים, מה שמניע עולי-רגל רבים לבוא לבקרה. גם אנחנו חיות כמו עולות רגל “המבקרות” רוחנית בתפילה, בלימוד ובהתבוננות במקומות החשובים ביותר של ההתגלות כדי לפגוש את ישוע במקומות בהם הוא חי ופעל, כלומר לפגוש את האנושות של ישוע. דבר האלוהים הוא המזון הרוחני שלנו כמו שדבר אלוהים היה המזון הרוחני של ישוע : ” ויאמר אל תלמידיו יש לי אכל לאכול אשר לא ידעתם” יוחנן, ד’, לב’. בכדי להבין ולהתקרב אל ישוע ולחקות את אורח חייו.

באמצעות הסקרמנטים אנחנו נהיים שותפים לחיים האלוהיים של ישוע. באמצעות סקרמנט הווידוי והמחילה אנו מקבלות את היכולת לארוג מחדש בארץ בה המחלוקות גלויות, את הרקמה הנסתרת מהעין של שיתוף. במיסה ישוע, המן שלנו, מאחד אותנו אל הקרבתו את עצמו בגולגותא, וכמו המן שקיים במדבר את בני ישראל, ישוע מקיים אותנו בלחם הקודש של המיסה וממלא את ליבנו בשמחה להיות מאוחדות איתו.

מרים היא המודל שלנו, זו שהגשימה במלואו את האידיאל שלנו, היא “הארץ הקדושה” בה הישועה פרחה.

הדוקטרינה וניסיון החיים של המיסדים הקדושים של מנזרנו, תרז מאבילה ויוחנן של הצלב מאירים, מעשירים ומכוונים את חיינו בהתאם לשליחותנו המיוחדת בכנסיה.

ההתגלות של אלוהים בהסטוריה האנושית באמצעות מסתורין ההתגלמות, מראה לנו את הדרך כיצד להשתלב בתרבות ובמסורת של הארץ על-ידי דיאלוג עם תרבויות ודתות אחרות המעשיר אותנו ונותן לנו לגלות את “ניצוצות האלוהות” הנמצאות בכל.